סדרת הצילומים הקודמת היתה לפני כ-6 שנים. אני זוכרת כי ליאור, בתי, היתה תינוקת, שרק התחילה ללכת, ועכשיו היא כבר בת 7. באותו סשן צילומים, צולמו עידית ספיירו, עידו תדמור, רוני אפללו ועוד. החוייה היתה מדהימה ותוצאותיה היו תמונות יפהפיות. חלק מהן תלויות עוד היום במכונים שלנו. באותה התקופה, עדיין לא ידענו מה בדיוק אנחנו צריכים, ולכן, בהרבה מהצילומים, מעולם לא השתמשנו.
הפעם הכל היה שונה. כבר כמה חודשים שאנו עובדים בהנחיית אילנה מונקה, ראש גדול מאוד בפרסום שעזרה לנו לגבש קו וכיוון. התלבטנו בנושאים שונים כגון  מה אנחנו רוצים לצלם ואת מי (רונה לי שמעון, עידו תדמור), סטיילינג, איזה מכשירים ובאיזה תנועות. פנטזנו וכוונו הכי גבוה שיכולנו.בהמשך,  ערכנו אודישנים לבחירת הדמויות והפנים שייצגו את הרשת ב-5 השנים הבאות.מונקה אמרה לי את המשפט:"רון צריך להתרגש"- אז, עדיין לא הבנתי את המשפט הזה. אבל ביום חמישי בערב, כשסשן הצילומים הראשון מאחורינו, זה כבר היה לי מובן...
היו לנו מס' צרכים של נישות צילום: נשים בהיריון, ילדים, אישה ותינוק ועוד.  ערן יובל, הגרפיקאי שלנו, מונקה ואני הכנו אינספור סקיצות. תוך כדי התהליך הרעיון לתערוכה עלה, תערוכה, ששמה יהיה  "כשהפילאטיס פוגש את האומנות". שוב פנטזנו. רצינו גם Art , שעל זה, אף אחד לא צריך לחשוב, רון קדמי שם וזה פשוט קורה.
כמובן שכל התקלות הצפויות התרחשו בלילה הקודם, אבל בסוף זה קרה וביום חמישי, ברח' התעשייה 8, בסטודיו רון קדמי, החל מ- 07:00 בבוקר,התרחש הקסם...

כשמגיעים ללופט האפל, עם העיצוב התעשייתי ומיני צילומים, אהילים, אביזרים קצת ביזאריים ומכונת אספרסו ענקית, מבינים שפה עובד אמן מוטרף, מעניין, מיוחד ובעיקר לא צפוי.
כשהגענו הסטודיו כבר שקק חיים: תומה המאפרת איפרה את רונה-לי, איציק סבג הספר היה בהיכון לפנפן, שרון בונד הסטייליסטית הערימה בגדים על בגדים מדהימים ומיוחדים. ערן הגרפיקאי ואני הסתובבנו לכולם בין הרגליים, מתרגשים, ומיכל מונקה המפיקה בטלפונים מזיזה כוחות.הסט היה מוכן עם תאורה עוצרת נשימה, ועידו תדמור היה הראשון להצטלם. הוצאנו הסקיצות, צילמנו את עידו ב-chest lift,  ורונה-לי הצטרפה. רון ממש התרגש...מפה התחיל אטרף של תנוחות שלפני זה אף אחד לא חשב עליהם. יש ביניהם את אותו הקשר שאי אפשר להסביר במילים. התחולל קסם..
פרדריקו גרסיה לורקה, כתב על זה ספר שלם, Duande. הדואנדה הוא אותו קסם שמתרחש על הבמה בין האומנים כשהם מגיעים לקתרזיס בלתי נשלט כשערב של רגשות יוצא באותו הרגע ונמשך כל עוד האומנים המעורבים בו יחד בשיתוף מדהים. חיבור. הזדווגות. יחד. אי אפשר להסביר את זה במילים. זאת חוויה מוטרפת.
וזה היה שם על הסט, בין רון קדמי, רונה-לי ועידו. קסם שכולל את ספקטרום הרגשות וכל מי שבאזור חש אותו ומתרגש איתם. יופי עוצר נשימה, סקסיות מתפרצת, תנועה מושלמת, אווירה, קשר ומה לא. והכל היה שם מתפוצץ, פוקע ושופע. רון פתח שמפניה והתרגש. חבל על הזמן כמה שהוא התרגש. וכולנו איתו. הפנטזיה הכי גדולה שלי הפכה למציאות ותפסה כיוונים בלי שליטה. היה PEAK מטורף של אקסטזה שבסוף היום כולנו היינו גמורים ממנה. טוב, אני לפחות 
בהמשך צילמנו את אור כחלון המדהים, עם גוף חיוני ומושלם, אטלס אנטומיה מהלך, עם שרירים משורגים ובולטים במקומות הנכונים ותנועה מושלמת. ואת ליסה, רקדנית צעירה מהבאלט הישראלי עם יכולות גופניות וקו.

אז יש לנו את זה. צילומי ART, יפייפים, מדהימים, אקסטרה אוונגרדיים, ביזארים, פרובוקטיביים, סקסיים וצילומי תנועות שמספרות על הפילאטיס שלנו.חי, נושם, זז , דינאמי. יש אפילו חומר לתערוכה...

ביום א', צילם שגיא אדרי, שפעם היה העוזר הראשי של רון קדמי והיום בעל סטודיו. שגיא צילם את החלק של ה"נישות". נישות כמו, ילדים והריון. ליאור שלי המדהימה כיכבה כמו כוכבת אמיתית, חן גרנות כאישה הרה, עודדה הפילה אותנו עם היכולת המדהימה בגיל השלישי ועוד.
עם שגיא הכל היה שונה. רגוע, שקט, נעים ומקבל. לא היה מתח היסטרי, הייתה אווירת עבודה. והאמת, עוד יום כמו יום חמישי, הייתי נופלת. וגם מפה יצאו דברים מדהימים. מיוחדים. עדינים, חיים וזזים.

זו היתה חוויה עוצרת נשימה. לעבוד עם מקצוענים זו תמיד חוויה.

תודות:
רון קדמי- צלם.
שגיא אדרי- צלם.
גיל, אלכס, אלדד, יפעת- עוזרי צלם.
מיכל מונקה- מפיקה.
ג'ינג'ר, שרון בונד- מלבישות/סטייליסטיות.
תומה- מאפרת.
מיקי/איציק סבג- ספרים.
דוגמנים: רונה לי שמעון, עידו תדמור, אור כחלון, ליסה, אפרת, ליאור אורן, אסף, חן גיא, דניאל, קים, עודדה כרובי.
ארט דיירקטור- ערן יובל.
אילנה מונקה

ואנוכי,
שכל הימים האלה אמרתי "קטונתי". כי כשהאומנות נפגשת, היא שם...
אורלי אורן,
מנהלת מקצועית של הרשת ומנהלת ביה"ס